פסק-דין חלקי בתיק ב"ל 10449-10 - פסקדין

1. זהו פס"ד  (חלקי) בתביעת התובעת לקבוע כי יש קשר סיבתי בין  מצבה הרפואי בפה ולסת, בעמוד השדרה, בברכיים ובגב תחתון (להלן גם: הפגיעות הנוספות)   ובין תאונת העבודה (שהוכרה) מיום 1/9/09.
2. העובדות הרלבנטיות:

א.         התובעת, ילידת  1950, עובדת כמורה סייעת בבית ספר, ונפגעה בתאונת עבודה ביום 1/9/09, עת  נפלה במדרגות עם הפנים והברכיים כלפי המדרגות (להלן: התאונה).

ב.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה, על ידי פקיד התביעות, אולם זאת אך ורק בגין חבלה בעין ימין ובברך ימין,  וכן בפנים, ובנפיחות בלחי ימין.

ג.          בעקבות ההכרה בתאונת העבודה, עמדה  התובעת בפני וועדה רפואית, ולאור ערר שהגישה על החלטת הוועדה מדרג ראשון - עמדה  ביום 25/4/10, בפני וועדה רפואית לעררים.  החלטת הוועדה הרפואית לעררים צורפה לכתב ההגנה.

ד.         לתובעת נקבעו בוועדה הרפואית 0% נכות, אך   שולמו לה  דמי פגיעה לתקופה שבין 2/9/09 ועד 10/10/09.

ג.          לאחר קבלת החלטת הוועדה הרפואית לעררים, הגישה התובעת  תביעה לנכות מעבודה, ובמסגרת תביעתה זו התלוננה על הפגיעות הנוספות  שלא הוכרו על ידי פקיד התביעות. תביעה זו  - ועצם זכאותה להגישה - הינה נושא פס"ד זה.

           3.    המחלוקות בתיק:

א.         האם יש לקבל את טענת הנתבע,  כי הדיון וההכרעה בשאלת הקשר הסיבתי, בין התאונה לפגיעות הנוספות, צריכה להיות מסורה לוועדה הרפואית לעררים, או שנכונה טענתה כי רשאית לעשות כן על דרך של תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות, כפי שעשתה.

ב.         לעניין זה, האם ההלכה המשפטית הקיימת כפי שהובא בדב"ע  מא/01-560  ארמנד נחמיאס- המוסד  (להלן: פס"ד נחמיאס) ובדב"ע נב/0-27 יצחק זכי מזרחי  - המוסד (להלן: פס"ד זכי מזרחי), חלה, או שמדובר בנסיבות אחרות.

ג.          ככל שבית הדין ייקבע כי זהו ההליך הנכון - האם קיים קשר סיבתי  בין הנזקים הנוספים להם טוענת התובעת בגב, פה  ולסת וברכיים - לבין התאונה.

4.  ההליך:

א.         על דעת הצדדים, הדיון בתיק זה פוצל, כך שבשלב ראשון על בית הדין להכריע בשאלה  האם זהו ההליך הנכון, וכי רק אם יוכרע שכן - תהיה לצדדים אפשרות להתייחס לשאלת קיומו של הקשר הסיבתי בין הפגיעות הנוספות לבין התאונה.

ב.         כמו כן הוסכם כי שלב זה של הדיון יוכרע על סמך סיכומים בכתב מבלי שיש צורך לקיים דיון להוכחות.

3. טענות ב"כ התובעת:

א.         אף שהתובעת  עמדה בפני וועדה רפואית - הסמכות להכריע בשאלת עצם הקשר הסיבתי בין הפגימות הנוספות לבין התאונה, נתונה   לפקיד התביעות ולא לוועדה הרפואית. במקרה דנן, הוועדה לא הכריעה באופן פוזיטיבי בשאלת הקשר הסיבתי ולא דנה כלל בשאלת הקשר הסיבתי, לכן הפסיקות בעניין נחמיאס וזכי מזרחי אינן רלבנטיות. מכל מקום,  הוועדה לא דנה כלל באותן פגיעות שלא הוכרו על ידי פקיד התביעות, ולפיכך אין כפילות.

ב.         הוועדה יצאה מנקודת ההנחה - שהניח פקיד התביעות -  על פיה " קיים  קיפרוזיס אוסטרו אלי שאינו קשור לתאונה הנדונה", ולפיכך הוועדה כלל לא דנה בשאלה האם ומדוע אין קשר כזה. משמע - תקיפת השאלה צריכה להיות מכוונת כנגד החלטת פקיד התביעות ולא כנגד החלטת הוועדה , אשר פעלה על פי החלטת פקיד התביעות.

ג.          לאור זאת, הוועדה  אכן לא דנה, ולו במילה אחת בשאלת הקשר הסיבתי שבין הליקויים בברכיים  ובעין ימין - מהם סובלת התובעת - לבין התאונה.

ד.         לעומת זאת, הוועדה אמנם התייחסה  לתחום הפה והלסת (שהן חלק מהפגיעות הנוספות), אך לא דנה בשאלת הקשר הסיבתי שלהן לתאונה,  אלא בגובה הנכות בלבד. לכן, בעניין זה הוועדה  יש לראות הכרה למעשה בקשר הסיבתי שבין הפה והלסת לבין התאונה.